7.1

 

נתקלתי בדבר הגאוני הזה היום. לשימוש בעת הצורך

6.1

חשוב לדבר על זה בלי קשר לחוויות היום יומיות שלי. סוף סוף הם יוצאים החוצה ומפגינים וצועקים את מה שהיה לי בראש כבר כל כך הרבה זמן. מצדיעה על האומץ ומקווה שיהיו התפתחויות טובות לגבי זה. אחד מהזכרונות המוקדמים ביותר שלי הוא שכשהייתי בת 7 אבא שלי לקח אותי למקלט של סודנים ואחד מהם ישב איתי ולימד אותי אנגלית בסיסית, היה כל כך נחמד וחייכן שכמעט לא שמתי לב שאנחנו בעצם כאן כי הם מאוד צריכים עזרה.
http://glz.co.il/1064-33505-HE/Galatz.aspx
שיהיה להם/ן בהצלחה!

5.1

לא מאמינה שאני פותחת ככה את הפוסט אבל מבחן בביולוגיה לי ואוף.


מתי נגמר כבר הסיוט הזה? 2014 HERE I COME.
ועכשיו בגלל שהיה יום די משעמם אני פשוט אשים תמונה שלי מהיום הזה כי יש לי כובע חינני


שבוע טוב וריק ממבחנים כמה שאפשר (לא שיש לי עוד חמישה או משהו)
😦

אז כמובן ששכחתי לכתוב ברצף. סיכום של השלושה ימים האחרונים:

אמא ואבא חוזרים מנויורק ומביאים לי מתנות מהממות ומקסימות אחרי ארבעה ימים של המתנה מתישה שלא הרשו לי לפתוח אותן כי אבא עדיין לא חזר.

סווו הפי!!
טוב עכשיו קצת לגאונות שלי..

שיהיה לנו שבוע טוב! ❤

זרעים של שלום

היי היי היי!

אז אתמול היה לנו את הפרוייקט זרעים של שלום, היה מדהים וחוויה מעצימה. משהו כמו הUWC ל21 יום בחופש, אתמול היה הסינון הראשון. מקווה לעבור!

happy new year!

אז עכשיו אני מתחילה פרוייקט בתוך הבלוג, 365 ימים.

היום ביום הראשון לפרוייקט הזה, תחילת שנה אזרחית חדשה, אני הולכת לתעד כל יום בחיי ולכתוב עליו כאן. כשאני אהיה מחוץ לבית אני אעשה פוסט ארוך לכל יום. אז היום הראשון:

אז היום הראשון 31.12 שנגמר ממש עכשיו ב1:23 בלילה, היה מתיש וכייפי במיוחד. בית ספר רגיל, שיעורי בית מבחנים במתמטיקה וכל מיני עניינים שוליים ומעצבנים, ואז עומר (שם בדוי) ואני הלכנו לשבת על ספסל ולאכול פלאפל ולקפוא מקור ברוח השנה החדשה. אז שנה חדשה, ואולי תקופה חדשה וממש חשובה?
גם אני עוד לא ממש יודעת..

HAPPY NEW YEAR!

שמחה מדעית

שלום! זה פוסט שבא לעזור בבאסות יום יומיות שנוחתות עלייך משום מקום, בדרך כלל כשיש יום משעמם כזה שלא ממש קורה בו כלום, ופתאום נהיים עצובים סתם כי משעמם. אז הפוסט הזה הוא דרכים מדעיות שמשחררות אנדרופינים לגוף! (וגם אם זה לא עובד, יש כמה דרכים ממש מצחיקות, ואז אתם צוחקים אז זה עובד) בקיצור, שימו לב
1: לשים עיפרון בשיניים (או אצבע) ולחייך כשהם נמצאים בפנים. זה משחרר אנדרופינים, מסתבר.
2: מוזיקה, כמובן, איך אפשר שלא.
3:שוקולד! אבל לא יותר מדי, כי אז יש נפילת סוכר ואז עוד תהיו בתחובות של אנדרופינים
4: ריצה (צריך להוריד את השוקולד)
5:קפיצות וצעקות. להזיז את הראש, ולפזר את השיער, לצרוח איזה שיר בחדר ולקפוץ על המיטה. משחרר אנדופינים וגם אדרנלין כייפי שמוחבא איפשהו לזמן של צרה
6: לראות סטנדאפ. אני אתן למטה קישורים לכמה מממש מצחיקים
7: לחבק מישהו שאתה אוהב.
בהצלחה! ❤

http://www.youtube.com/watch?v=6fhnczhcWU8
https://www.youtube.com/watch?v=tBEB0xkJNqA
https://www.youtube.com/watch?v=IZAWpu-SoCE
https://www.youtube.com/watch?v=wvEIg06ZFl4

פח זה אח

טוב, הבטחתי וניסיתי ונשבעתי שבועה צופית שהבלוג הזה לא ייהפך לפוליטי, ושבועה צופית לא מפרים, אז הפוסט הזה יהיה פוליטי בהקשר חינני לאופטימיות. בסרטון הבא http://www.youtube.com/watch?v=amasnvo_DjU  שבו רואים בן אדם שחי על אוכל שאנשים אחרים זורקים, איש בריא שנראה מצוין ולא רעב ללחם. וזה אפילו לא בגלל שאין לו כסף, הוא יכול להשתכר ולחיות אחרת אבל בגלל העיקרון הוא מוכן לחיות ולאכול מהפח, ומאוד מאמין במה שהוא עושה. אז זה כבר פוסט שני שכולל סרטון של מוטיבציה, אבל הבן אדם חי חיים מאוד לא שגרתיים ומסובכים שאני מאמינה שהשגרה הזאת עולה לו בהרבה הנאות שיש לאנשים בגילו (26) כדי לעשות את מה שהוא מאמין בו.

שבוע טוב 🙂

אתה יכול לחלום על זה, אתה יכול לעשות את זה!

זה סרטן שממש ריגש אותי. ראיתי אותו המון המון פעמים ברצף, וכל פעם מחדש הוא נותן לי דרייב ומוטיבציה לעשות דברים אפשריים ובלתי אפשריים. אין יותר מדי מה להוסיף עליו במילים, הוא ממש אומר הכל כמו שהוא.
http://www.youtube.com/watch?v=9MQQKOqobDg
הכח הזה שצריך בשביל לעבד תוך שנייה שהמירוץ הזה עוד לא אבוד, שאפשר עוד לקום ולהמשיך לרוץ ועוד לנצח (!) זה דבר כל כך גדול ומשמעותי. כשחשבתי על עצמי במקום שלה, אני הייתי בטוחה לגמרי שאני לא אמשיך את המירוץ. זה הרי כל כך משפיל ואבוד וחסר תקווה שזו כבר לא הייתה נראית אופציה מבחינתי. הסרטון הזה שינה לי את הגישה להרבה דברים 🙂

מודעות עצמית

הרבה זמן לא כתבתי, וכשניסיתי לחשוב למה, הבנתי שזה בגלל שהבלוג הזה מנסה להיות אופטימי תמיד, אבל אנחנו לא אופטימיות תמיד. ובזמן האחרון קצת קשה לי כל הזמן כל ההיפיות הזאת שאני ממש מתאמצת להקיף את עצמי בה. אז היום זה פוסט מודעות עצמית! שזה ספק חשוב וספק לא חשוב
מצד אחד, זה כייף לא להיות מודע לעצמך. הרי אני בטח עושה המון דברים שאנשים חושבות שהם טיפשיים, כשבעצם בעיניי הם מקסימים ולגיטימיים וחלק בלתי נפרד מהשגרה. מצד שני, חוסר מודעות יכול להתפוצץ עלייך לפעמים. באיזשהו מקום להיות לא מודעת לעצמך זה לעשות כל מה שבא לך לעשות בלי התחייבות להיות אמיצה. זה פשוט נראה לך לגיטימי.
אז אני בעצם די מתוודה ומשכנעת גם אתכן שאם אתה לא נשבר מדי פעם גם בתוך המשבר עצמו, אין לך ממה לקום. ובכל זאת, כדי שלא נהיה לגמרי אפורים היום..


(הבלוג נכתב בלשון מעורב ואני מניחה שאין צורך לציין שהוא מתייחס לשני המינים. פשוט שלא תטעו שזו טעות כתיב)

🙂